עיריית נצרת נ' חביבי מתנות יבוא ושיווק בע"מ ואח'

החלטה

לפני בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר הגנה ביום 28.1.14.

1.הבקשה נוגעת לתביעה כספית אשר הגישה המשיבה (התובעת) נגד המבקשים (הנתבעים) וזאת בגין חוב ארנונה עבור שימוש והחזקה בנכסים הנמצאים בתחום שיפוטה של המשיבה. התביעה הוגשה נגד מבקשת מס' 1 שעל פי הנטען בכתב התביעה, החזיקה בנכסים הנ"ל ונגד המבקשים מס' 1 ו-2 אשר במועד הרלוונטי לתביעה, שימשו כבעלי שליטה ובעלי המניות של מבקשת מס' 1.

2.לטענת המבקשים, כתב התביעה לא הומצא לידיהם וכי נודע להם לראשונה על ההליך עם קבלת פסק הדין שניתן נגדם. לטענתם, מבקשת מס' 2 התגוררה בבית הנמצא בכתובת שאליה הומצא כתב התביעה עד ליום 31.1.13, כשמאותו מועד, הבית הועבר לחזקתם של צדדים שלישיים. באשר למבקש מס' 3, נטען כי כתב התביעה מעולם לא נמסר לידי אשתו כפי שנטען ע"י המשיבה וכי החתימה אשר הופיעה על אישור המסירה הינה חתימה מזויפת.

המבקשים הוסיפו וטענו כי יש להורות על ביטול פסק הדין וזאת משהוכח כי סיבת המחדל אשר הביאה לאי הגשת כתב הגנה לא הייתה נעוצה בהם וכי סיכויי ההגנה גבוהים, בין היתר, לאור הוראות סעיפים 119א(א)(3) ו-119א(ג) לפקודת מס הכנסה, לפיהן לא ניתן לגבות מבעלי המניות, מעבר לשווי הנכסים שנותר בעת הפסקת פעילות החברה - מבקשת מס' 1.

3.מנגד טענה המשיבה כי כתב התביעה הומצא למבקשים כדין ועל סמך זאת אף ניתן פסק הדין בהעדר הגנה. על כן, אין כל מקום להורות על ביטול פסק הדין מחמת חובת הצדק. לעניין סיכויי ההגנה נטען כי מדובר בסיכויים קלושים שכן מבקשים מס' 2 ו-3 הינם בעלי המניות והשליטה של מבקשת מס' 1 ועל כן הם מחויבים על פי הדין לשלם את הארנונה. לטענתה, סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים קובע כי כשמדובר בחברה שהפסיקה את פעילותה ונותרה חייבת ארנונה כללית, ניתן לגבות את מלוא החוב מבעלי השליטה ובלבד שהתקיימו הנסיבות המנויות בסעיף 119א(א) לפקודת מס הכנסה. זאת גם לאור החזקה אשר נקבעה בסעיף 119(א)(א)3 לפקודת מס הכנסה. המשיבה הוסיפה וטענה כי המבקשים לא הציגו כל אסמכתא שמבקשת מס' 1 סיימה את פעילותה וכי באותה העת לא היו לה כל נכסים.

דיון

4.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה הגעתי למסקנה כי יש לקבל את הבקשה באופן חלקי תוך חיוב מבקשים מס' 2 ו-3 בהוצאות המשיבה בגין הנזק והטרחה המיותרים שנגרמו לה.

5.אקדים ואומר כי פסק הדין שניתן בהעדר הגנה ניתן נגד שלושת המבקשים יחדיו. במסגרת בקשה זו, אין המבקשים מתייחסים למבקשת מס' 1 באופן נפרד, הן בהקשר של ביטול פסק הדין מחובת הצדק – אם נפל פגם בהמצאת כתב התביעה למבקשת זו והן בהקשר של ביטול פסק הדין לפי שיקול דעת בית המשפט: סיבת המחדל שבגינו לא הגישה מבקשת זו כתב הגנה וסיכויי ההגנה שלה נגד המשיבה. בקשת המבקשים התמקדה למעשה בטענות מבקשים מס' 2 ו-3 ללא כל התייחסות למבקשת מס' 1.

משכך הם פני הדברים, לא מצאתי כל טעם שיש בו כדי להצדיק ביטול פסק הדין נגד מבקשת מס' 1.

6. לעומת זאת, לגבי מבקשים מס' 2 ו-3, אומנם בין הצדדים קיימת מחלוקת עובדתית בשאלה אם כתב התביעה הומצא למבקשים אלו, אולם, אינני רואה כל צורך להכריע במחלוקת זו, שכן אף אם נניח שכתב התביעה הומצא, סבורני כי יש לקבל את הבקשה על בסיס שיקול הדעת המוקנה לבית המשפט. השיקול העיקרי לעניין זה הוא אם יש בידי המבקשים הנ"ל להראות טענות הגנה לגופה של התביעה.

7.בענייננו, מדובר בתביעה כספית בגין חוב ארנונה אשר לא שולם וזאת עבור שימוש והחזקה בנכסים הנמצאים בתחום שיפוטה של המשיבה. לטענת המשיבה, מבקשת מס' 1 החזיקה בנכסים אלו ומבקשים מס' 1 ו-2 שימשו כבעלי שליטה ובעלי המניות של מבקשת מס' 1.

אומנם מבקשים מס' 1 ו-2 אינם מתכחשים לעצם קיומו של החוב, אולם לטענתם, לא ניתן לחייב אותם בגין מלוא חוב החברה כשבעניין זה נסמכים הם על הוראות סעיפים 119א(א)(3) ו-119א(ג) לפקודת מס הכנסה. כל זאת תוך שהם טוענים כי למבקשת מס' 1, עת הפסיקה את פעילותה, לא רק שלא היו נכסים שהועברו להם, אלא שכנגדה עמדו חובות לבנקים בסכומים של מאות אלפי שקלים.

אכן המבקשים לא הציגו כל ראיה אודות מצבה הכלכלי של מבקשת מס' 1, אולם איני מצפה בשלב זה של הדיון ובמסגרת בקשה זו, לעמוד בסף ראייתי גבוה. בנסיבות העניין, ניתן להסתפק באמור בשני התצהירים שהוגשו מטעם שני המבקשים שיש בהם כדי לתמוך באמור לעיל.

8.משכך הם פני הדברים, לא ניתן לומר שאין בידי מבקשים מס' 2 ו-3 טענות הגנה הראויות לבירור לגופן, אף אם נראה בהתנהלותם לעניין אי הגשת כתב הגנה כלקויה.

מכל מקום, אינני סבורה כי התנהגות מבקשים מס' 2 ו-3 מגיעה לכדי זלזול בהליכי המשפטי במידה המצדיקה מטעם זה בלבד לדחות את הבקשה ולא לקיים בירור ענייני לגוף המחלוקת, אלא יש לתת לכך ביטוי בפסיקת הוצאות.

סיכום

9.אשר על כן אני מקבלת את הבקשה באופן חלקי כך שפסק הדין נגד מבקשת מס' 1 יישאר על כנו, ואילו נגד מבקשים מס' 2 ו-3 יבוטל. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

כתב הגנה יוגש תוך 30 יום מיום קבלת ההחלטה.